*************************************************************

השיר שהביא לי אהבה.

 

עשר שנים חלפו מאז הלידה של ביתי הרביעית

עשר שנים טובות שמשתבחות מיום ליום

ולא שלפני היה רע, היה... פשוט היה...

 

 

 

הימים חלפו במהירות.

באותו יום הסתכלתי סביבי וראיתי את הילדות משחקות על השטיח סביב התינוקת החדשה קול צחוקן נשמע בחדר ופניי אטומות לו.

 

 

כמעט כל אישה יכולה לסבול מדיכאון אחרי לידה.

לא כל אחת יכולה לזהות את הכאב הלא מוסבר,

העצבות הניבטת מהעיניים מול תינוקת יפה כחולת עיניים.

השקט הרע שעוטף את המחשבות.

לי זה היה ברור... הסתכלתי על האיש שלי ואמרתי לו: עצובים לי החיים, אין לי כוח יותר...

מיד אחרי המשפט הזה אמרתי לו שאני חייבת מוסיקה – באותו יום נסעתי לחנות של דיסקים וקניתי עשרה של דיסקים שבתוכם היה דיסק של גלי עטרי עם השיר: "השיר שיביא לך אהבה".כתבה והלחינה לאה שבת הנפלאה.

שמעתי את השיר כמו מנטרה – מליון פעם ביום! 

אחרי שבועיים נפלה בי החלטה ללמוד גיטרה... למדתי 12 שיעורי גיטרה

ואז עברתי ניתוח שהסתבך ונכנסו לי קרישי דם לריאות וכמעט ונפרדתי מהחיים. שכבתי על המיטה עם חמצן ורופאים דואגים

ואז בא האור הלבן והעוטף "באנו לקחת אותך" אני עונה שאני מוכנה לבוא אבל אני לא יכולהיש לי 4 בנות קטנות, אני לא עוזבת אותן. בכיתי והשתוללתי ונאבקתי שאין סיכוי בעולם שאני עוזבת אותן. ואני מבטיחה להיות טובה, הכי טובה שאפשר...

כשהתעוררתי ראיתי את האיש שלי לידי מחזיק לי ביד ושאלתי אותו אם הוא שמע את הצעקות שלי...

הוא ענה שלא...

הבנתי שקיבלתי הזדמנות שנייה. 

אחרי חודש עברנו דירה לרמת הגולן

שם התחלתי לכתוב ולהלחין כאילו עשיתי את זה כל החיים

ומאז ועד היום אני כותבת מלחינה ושרה את השיר שמביא לי אהבה ענקית והמון שמחה! 

***************************************************************************

* הכאב הפיזי לא מציק לי בנשמה כל עוד אני יכולה לחייך

 

 * הכי מצחיק ששואלים אותי מה שלומך כשאני יושבת בתור לקופת חולים

 

 * אם כואב לי בגב התחתון זה אומר שנשארו לי עוד כמה חלקים לא כואבים

 

 * להתלונן לא עוזר – אפילו אקמול יכול לתלונות 

 

* אני כבר לא אומרת לאיש שלי שכואב לי, כי הוא כל כך נלחץ שזה כואב לי יותר בלב

 

* את שואלת אותי מה שלומי – אני עונה ברוך ה'  ואחר כך מתקפלת מכאב כי באמת הוא לא אשם. 

 

* יותר מאקמול אני רוצה כדור אמונה כדי להרגיש שאתה שומע אותי שם למעלה ועוד מעט יעבור לי  

 

* שהוא לא יגיד אמרתי לך... זה יותר כואב מכואב. 

 

* אני לא יכולה להתלונן ליד ישי (בן 4 וקצת) כי הוא מעוות את הפנים ושואל אותי אם אני הולכת למות ואז אני כל כך צוחקת שזה כואב ואוהב יותר. 

 

* בלילה כואב יותר מאשר ביום רק בגלל שהחושך שבחוץ משפיע על האור שבפנים. 

 

* אני לא אוהבת להדאיג כי אני לא אוהבת לענות על השאלה מה כואב לך בדיוק? כי גם אני לא יודעת.

* נשיקה מעבירה הכל. מי אמר שלא כדאי להשקיע בילודה? (6 נשיקות כל שעה)

 

 

 

 

ביום שישי נסעתי לטיפול אצל המלאכית שלי בילי - אחחחח קוסמת!!!

מעבר לטיפול הרפלקסולוגי הנפלא היא גם אישיות מדהימה וכיף לי תמיד לפגוש בה!

מודה לה מכל הלב, הנשמה והגב.

אל תסבלו - כנסו לדף שלך ותראו:

http://cafe.themarker.com/view.php?u=113058

***************************************************************************

לפעמים כשנגמרות לי המילים לשירים

אני מסתכלת לך עמוק לתוך העיניים

אני מגלה בך בדיוק מה שהיה חסר לי

האותיות זולגות ממך על הלחיים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפעמים כשנגמרות לי המילים לשירים

אני אוספת ממך את השתיקות

מרככת אותן בחום כפות ידיי

ומפשירה מהם מילים טובות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפעמים חסרה לי רק נקודה של סוף

או סימן לשאלה חשובה

ואז אני מתקרבת אל לוח ליבך

שומעת מקרוב את התשובה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפעמים אני לא כותבת

לפעמים שוכבת לידך על המיטה

כבר אין לי שאלות ואין צורך בנקודה

דרך פעימות הלב אני שומעת

 

את השיר שכתבת אתה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כל הזכויות שמורות!

**************************************************************************

בגיל 12 התקיימה מלחמת שכונות

השכונה שלי והשכונה שלה

כבר מההתחלה לא ממש השתתפתי וניסיתי למנוע את המלחמה...

לא ממש מלחמה... מלחמונת... אני אפילו לא יכולה להיזכר בסיבה

אחרי שהכל נגמר בטוב (היינו קטנים ופחדנים) מצאתי את עצמי נשארת בצד של היריבים :-)

שיקי הזמינה אותי אליה הביתה ונעשנו החברות הכי הכי טובות!

היינו אחת עם השנייה כל היום וגם המון לילות שישנתי אצלה או שהיא אצלי.

היינו מפלחות תפוזים מהפרדס שעכשיו הוא שכונת וילות וחולמות על מה נהיה כשנגדל.

אמרנו בתמימות שנגור אחת ליד השנייה, היא תלמד משהו מעניין ולי יהיו הרבה ילדים ואני אכין לה ארוחות.

עישנו את הסיגרייה הראשונה ביחד ואחר כך לעסנו המון מסטיקים שהטעם יעבור

אהבנו יחד את תיסלם - היא את יזהר אשדות ואני את דני בסן (כדי לא לריב על בנים)

תלינו פוסטרים של סוסים בחדר, אותם פוסטרים בדיוק.

אחר כך נפרדנו לצבא - אני שירתתי כמדריכת חי"ר בדרום והיא היתה בצפון הרחוק

הטלפון היה הקשר שלנו ובשבתות חופפות היינו משלימות פערים.

שנים עברו...

בחתונה שלי היא בכתה... נפרדות לא?

ושוב הטלפון היה הקשר וגם כשנסעתי להורים לא פסחתי על ביקור עם הילדים אצל שיקי.

חולפות השנים ואנחנו מרגישות אחת את השנייה בכל!!!!

 

לפני כ- 7 וחצי שנים שיקי התחתנה והיתה בין מקימי רותם

אני רק באתי לבקר...

החצי השני שלי התאהב במקום ומצאנו את עצמנו עוברים למקום הנפלא שאנחנו גרים בו.

למה אני מספרת לכם?

היום הזמנתי אותה לארוחת צהריים אחרי שהיא עשתה לי טיפול (היא נטרופטית, רפלקסולוגית, עיסוי גוף נפש, פרחי באך ועוד תחומים ברפואה המשלימה)

באמצע הארוחה אמרתי לה... 

החלומות שלנו התגשמו: אנחנו שכנות, חברות טובות, והבנות שלנו עומדות לעלות בשנה הבאה לכיתה א', לאותה כיתה.

הבנות שלנו ממשיכות את החברות שלנו.

חיבקנו אחת את השנייה והבנו את מהות החלומות והאהבה שמלווה אותנו מילדותנו.

חלומות מתגשמים ואהבה טובה נשארת.

**************************************************

מהי ברכת החמה? (מלוקט מאתר חב"ד)

ברכת החמה היא ברכה מיוחדת הנאמרת פעם ב-28 שנה, כאשר השמש שבה אל המקום בו היתה בעת בריאת העולם באותו יום ובאותה שעה (ראו בהמשך להסבר מפורט). אם תערכו חישוב מהיר תגלו כי גם אם תחיו 120 שנה, תוכלו לומר ברכה נדירה זו 5 פעמים, לכל היותר.

קצת היסטוריה... וגם קצת חשבון

לפני 5769 שנה ברא האלוקים את עולמו. ביום הרביעי – ליתר דיוק, ביום שלישי בסביבות השעה 6 בערב– הוא קבע את השמש והירח בשמים כדי שיאירו לבריאה כולה.

מאז אותו יום רביעי לפני אלפי שנים, השמש מקיפה את העולם סיבוב שלם שאורך כשנה. בתום השנה היא שבה למקום מוצאה, אל המקום בו היא היתה כשנבראה.

אך רק פעם ב-28 שנה היא תשוב למקום בו היתה בעת בריאת העולם, בדיוק באותו זמן בו היא החלה את סיבובה הראשון (יום שלישי בלילה, בסביבות השעה 6 בערב).

את ברכת החמה נאמר השנה ביום רביעי, ערב פסח, ה-8 באפריל 2009.

ניתן לומר את הברכה שלוש דקות לאחר זריחת החמה, ויש להשתדל לומר אותה עד רבע היום. במידה ולא הספקתם, ניתן לברך עד חצות היום.

כדאי ללבוש בגד חדש (או להביא פרי חדש – פרי הנאכל בפעם הראשונה בעונה) בעת אמירת הברכה.

 

א הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת-יְהֹוָה מִן-הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים:
ב הַלְלוּהוּ כָּל-מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל- (צְבָאָו) [צְבָאָיו]:
ג הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל-כּוֹכְבֵי אוֹר:
ד הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם:
ה יְהַלְלוּ אֶת-שֵׁם יְהֹוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ:
ו וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק-נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר:

ברוך אתה ה' אלוהנו מלך העולם עושה מעשה בראשית.

אֵל אָדון עַל כָּל הַמַּעֲשים.
בָּרוּךְ וּמְברָךְ בְּפִי כָּל הַנְּשָׁמָה.
גָּדְלו וְטוּבו מָלֵא עולָם.
דַּעַת וּתְבוּנָה סובְבִים הודו:
הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּות הַקּדֶשׁ.
וְנֶהְדָּר בְּכָבוד עַל הַמֶּרְכָּבָה.
זְכוּת וּמִישׁור לִפְנֵי כִסְאו.
חֶסֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבודו:
טובִים מְאורות שֶׁבָּרָא אֱלהֵינוּ.
יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשכֵּל.
כּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם.
לִהְיות מושְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל:
מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נוגַהּ.
נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעולָם.
שמֵחִים בְּצֵאתָם וְששים בְּבואָם.
עשים בְּאֵימָה רְצון קונָם:
פְּאֵר וְכָבוד נותְנִים לִשְׁמו.
צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתו.
קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אור.
רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה:
שֶׁבַח נותְנִים לו כָּל צְבָא מָרום.
תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה שרָפִים וְחַיּות וְאופַנֵּי הַקּדֶשׁ:

זה רק החלק הראשון (אחר כך יש פסוקי תהילים ועלינו לשבח ועוד...)

 

תודו שזה מרגש שיש הזדמנות של פעם ב28 שנים לברכה.

 

אני אסיים בדברי חוכמה של ישי על הבוקר:

ישי: אמא אני יודע להגיד את עשר המכות

אני: אז תלמד אותי...

ישי: דם, צפרדע,כינים, ערוב, דבר, שכין, ברד, המון

אני:  מה המון?...

ישי: ...חושב... לא המון התבלבלתי, הרבה... (הערכת העורכת :-) ארבה)

מי גאון של אמא?

 ****************************************************

אחר הצהריים ישי מנגן על הקלידים

קליידרמן קטן בן 4 - מוכשר ברמות על (הבן של...  )

אני בדיוק דיברתי בטלפון וישי בא אלי ואמר לי בקול:

"אמא את מפריעה לי - דברי בלב"

שאלתי אותו: "איך אני אדבר בטלפון בלב?"

הקטנצ'יק שלי ענה עם תנועת יד

שאומרת סבלנות... "בנחת... אמא בנחת"

כמה שהוא מתוק הילד הזה...

 

(בבוקר התפקחתי... האם הילד אמר לי אמא...סתמי... במילים מנומסות???)

 

************************************************************

המוצץ של אמא של ישי – ריקי אוגול

 ישי הוא הילד הקטן במשפחה שלנו,
הוא קיבל במתנה חמש אחיות מתוקות.
כשהוא נולד הביא המון שמחה למשפחה,
באמת שהיה שווה לחכות.

ישי מאוד אהב את המוצץ שלו,
ככה אמא מספרת.
"הוא לא יכול להיפרד",
היא לכולם היתה מקטרת.

פעם לפני כמה חודשים,
כשנסענו לסבא וסבתא שלנו.
לקחנו בתיק המון בגדים,
ואת המוצצי בבית שכחנו.

ישי אמר שהוא יתגבר,
הכל יהיה בסדר.
"אני אירדם בלי המוצץ",
ועלה בזריזות אל החדר

אמא ממש דאגה,
לא ידעה מה לעשות.
אני חייבת לחפש לו מוצץ,
אני חייבת לפחות לנסות.

הלכה אל השכנה שממול,
דפקה על הדלת וחיכתה.
השכנה בשמחה נתנה לה מוצץ
והיא הניחה אותו ליד המיטה.

ישי לא רצה לאכזב,
אמא עשתה מאמץ כביר.
הוא לקח את המוצץ אל הפה
ואמא שרה לו שיר.

 יום אחרי יום כשישי חזר מהגן,
הוא הלך אל המגירה.
לקח את המוצץ בשמחה
ויצא לחצר בדהרה.

בערב סביב שולחן האוכל,
למוצץ היה זמן לנוח.
כי ממש בתום הארוחה,
הוא הפך לו לקינוח.

כשיש היה כמעט בן ארבע,
הוא אמר לאמא בארגז החול.
אני באמת לא צריך מוצץ,
אני כבר ממש ילד גדול.

אמא נשמה לאט,
קמטי דאגה היו לה על הפנים.
איך הוא יוכל להירדם?
הוא רגיל למוצץ כבר שנים.

ישי הרגיע את אמא,
ואמר לה בקול :
"אמא תסמכי עלי,
אני כבר ממש ממש  יכול."

אמא התקשרה ליפעת,
שהיא מנחה בחוג הורים.
מה לעשות עם הילד?
מה עושים הורים אחרים?

יפעת צחקה והרגיעה אותה,
הכל יהיה בסדר בעזרת השם
ולפני שאת חוששת מה יגיד ישי
תסמכי עליו בלב שלם.

תאמיני  שהוא יודע,
תאמיני שהוא יכול.
אם לומדים לעמוד,
לא מפחדים גם ליפול.

 בבוקר ישי השליך אל הפח
את כל המוצצים שבמגירה.
שאמא לא תתחרט,
שתבין שאין לה ברירה.

ראיתי דמעות בעיניים של אמא,
היא שאלה אם הוא זרק את כולם.
הוא אמנם ילד זקונים מפונק
וגם ילד טוב מאוד חכם.

אמא חיבקה את ישי
ואמרה לו בקול סמכותי:
"אני מהיום משחררת
לא רוצה את המוצצי איתי."

הגיע יומולדת של גיל ארבע,
בשירים וריקודים.
אין ספק שאמהות לומדות,
גם מאיתנו הילדים.

  **********************************

אני לא מבטיחה לזכור בפעם הבאה

אני לא מבטיחה לא כי אני לא רוצה

אני פשוט לא כל כך יכולה

יש לי בראש 180 מנגינות שלי - כי אני לא כותבת תוים

מתנצלת ילדים יקרים שלי

אני לא זוכרת טוב.

 

עד כאן ההקדמה

 

הסיפור עצמו מתחיל ביום ראשון האחרון

רננה ביקשה שאכין לה קוגל איטריות לכיתה לטיש שמתקיים ביום חמישי בבוקר

אמרתי לה שבשמחה

ביום רביעי בערב שיננתי לעצמי - לא לשכוח להכין

שיננתי... אז מה...

חמישי בבוקר אני מתעוררת בנחת בשעה 6 ורבע בבוקר

הילדים ערים כבר

ישי עובד במוסך שלו

רעות מציירת

ורננה באה לקראתי שמחה וטובת לב

"אמא, זכרת את הקוגל"

בלעתי את הרוק

קוגל... באמת מה עם הקוגל...

שאלתי אותה - אפשר משהו אחר?

המבט שלה אמר את הכל

את לא אמא שלי מהיום!!!

נשמתי נשימה עמוקה - אני יעשה קוגל

ספרי הבישול כתוב שצריך לאפות 50 דקות - אבל אין לי חמישים דקות - רק 45 והאיטריות עדיין בשקית.

נשמתי שוב - התחלתי להתפללל תוך כדי רתיחת המים

"אלוהי הקוגל - תן לי רעיון - בבקשה - ותגיד לה שתפסיק להתסכל עלי ככה "

בזמן שהאטריות על שוחות במים הרותחים - אני מתלבטת איך לעשות קרמל

מיד חשבתי על הרעיון - בקערה ערבבתי 4 ביצים, סוכר, קינמון ורוטב מייפל, כן רוטב מייפל שיצבע את הקוגל בחום יפה.

האטריות נשטפו ועורבבו אחר כבוד עם הבלילה החומה שבקערה.

אמרתי לעצמי - על החיים ועל המוות - עדיף ממבט "האמא שלי שכחה אותי - אני אשכח אותה"

לקחתי מחבת גדולה והחלטתי שאת הקוגל אני מכינה במחבת יש לי רק עוד 20 דקות לפאדיחה

צד אחד השחים ואז הכנסתי בעדינות - עם האצבעות, צימוקים - רננה אמרה שחייבים צימוקים ואמרתי לעצמי שאם הצימוקים יהיו מעורבבים כבר מהתחלה אז המחבת היתה שורפת אותם.

לקחתי צלחת גדולה

הפכתי את הקוגל עליה ואז החלקתי שוב למחבת.

 **************************************************************************

היום הכנו חבילות לחיילים הלוחמים

ישי מצד אחד ורעות מהצד השני מחלקים הוראות

אמא תכניסי הרבה שוקולדים שיהיה להם מתוק (גם אנחנו רוצים מקופלת)

וגם אמא, לא כדאי להכניס לחבילה תפוצ'יפס כי הוא יגיע מעוך - תני לנו  (קחו)

קולות כירסום לא הפריעו להם להמשיך

החייל אוהב ביסלי גריל? כן (אתם לא מקבלים) :-)

ומסטיקים (ישי כבר מתחיל לשיר שכיף לחייל שלנו, חייל שלנו)

מלאן ממתקים מתוקים ומפנקים

אל תשכחי את משחת השיניים וגם את הסבון עם הריח הטוב

(יש להם זמן להתקלח?)

 

והציורים

ציורים צבעוניים עם ברכות:

 

ישי ביקש לכתוב:

לחייל הגיבור תבוא לבקר אותנו ברותם וגם תלך לבית שלך

 

רעות ביקשה לכתוב:

לחייל החזק שתהרוג את כל הרשעים (נשבעת שאני לא אמרתי כלום על רשעים)

אחר כך עטפנו את קופסאות הנעליים המלאות באהבה ועטפנו בעטיפה יפה.

מחר הם ישלחו עם כל ילדי הגן את החבילות לחיילים האמיצים.

רעות אמרה שהיא רוצה לישון עם החבילה כדי שלא תשכח להביא לגן אז אמרתי לה שלא תדאג והיא אמרה לישי שיתפלל טוב טוב שהחבילה תגיע לחייל ויהיה בריא וישמח לאכול שוקולד וישי ענה לה: הוא גם יבוא לבקר אותנו.

וואללה התרגשתי.

 

 

***************************************************************************

 סליחה שאני נדחפת יש לי רק שאלה ותהייה
איפה כאן התור כדי להפוך רשמית לפולנייה
גם אני רוצה וזה סופי ומוחלט
להיות פולנייה מראשון עד שבת
אני לא יודעת איך לא נולדתי כזאת
תסתכלו עלי – אפשר לראות
אני נעלבת מהבדיחות
אני כל כך מתאימה
וסוחבת רגשות
גם אחרי שעברה  יממה
כשהילד נולד אני ישר חשבתי "מי תהיה הכלה?
"אם שואלים "את עוד חולה?" אני מדווחת רק על הקלה
הפסקתי לדבר על אהבה
אומרת לסביבה שאני ממש לא חשובה
לפעמים מכריחה את עצמי לחשוב עצבות לעד
ככה אני מרגיעה את עצמי (כשאני שמחה) לבד
אני קונה בגדים שחורים שיהיו להלוויות
שם אני מרגישה בחברה טובה, מה כבר יכול להיות...
אני מכינה שטרודל לילדים ולנכדים
אין איש בא לבקר, ימיי כה בודדים
אני נוהגת להתלונן לפי הוראות הרופא
לפחות שש פעמים ביום ורצוי לא אחרי קפה
אני טוענת שהלב הורג אותי ולא מסיבות רפואיות
מי צריך אותי (ככה אני אומרת לכולם) למה צריך לחיות 
אני מלאת גאווה בבן שלי שמטופל אצל פסיכולוג
שמדבר על אמא שלו (עלי)  ככה אין לי מה לדאוג
אני לא מחליפה מנורות ויושבת בחשכה
ומספרת לעצמי כל הזמן אותה בדיחה.
אתמול חשבתי לעצמי על חוק השבות בלי הגבלות
יש לי קרובי משפחה מדרגה ראשונה
בעלי חצי פולני אז מגיעות לי הקלות
תגידו... את מי אני שואלת ולמי אני פונה
לכל מה שתגידו אני מוכנה ונכונה
איפה נרשמים כדי להחליף עדה
אם לא יתנו לי לשנות...אני פשוט אבודה.

    
אני מודה שהגזמתי :-)
ואני מודה שהכל כמעט אמת

חוץ ממה שלא... 

********************************************************************

6-1-09

מכבסת חלומות

********************************************************************************

28-12-08

 

  

כל הזכויות שמורות.

***************************************************************************

10-12-08

רוברטו... 

רוברטו הוא טכנאי של בזק. לנו ביישוב יש קו רדיו כפרי ורוברטו מסביר לי שהשיבושים בקו ליישוב הם בגלל הרדיו הכפרי – הוא תמיד אומר: זה המחיר לגור ביישוב מרוחק... (אני תמיד צוחקת, אם הוא היה יודע כמה יתרונות יש, הוא היה עובר לרותם מיד) 

 

היום בבוקר קו הטלפון השתבש שוב ואני כהרגלי בקודש התקשרתי מיד לרוברטו. אחרי שעתיים הוא מופיע, בחור חרוץ ומקסים. מקיש רוברטו על הדלת וכולו שמח וטוב לב.

מה קורה ריקי?

אני מתחילה להתלונן על קו הטלפון ואז רוברטו צוחק...

לא שאלתי על הקו, מה קורה עם המוסיקה שלך?

מה? אני שואלת את רוברטו, המוסיקה שלי? מאיפה לך על המוסיקה שלי?

"ראיתי כתבה עלייך בעיתון לאישה אצל הספר שלי"

אויי, אני עונה בצניעות :-) זאת כתבה ישנה מלפני שנה וחצי

"שמעתי אותך גם ברדיו קול רגע עם דומינגז" (הלטינים חזקים היום!)

אתה לא עוקב... כבר עזבתי...

רוברטו הולך לחדר המרכזייה ומנסה לתקן את הקו... איך מתקנים את הקו? דופקים עליו כמו על מכונת כביסה מהוללת?הוא חוזר:

רוברטו: תיקנתי, לא יהיו בעיות יותר

אני: תודה, מה היינו עושים בלעדייך

רוברטו: תשמיעי לי את המוסיקה שלך

אני: בבקשה, זה הדיסק "שקופה".

רוברטו: אני המום, זאת את? את נשמעת בת 25 (זאת מחמאה? אני מקמטת את מצחי)

אני: תודה

רוברטו: מתיישב על הספה ונותן לי הרצאה על המוסיקה בארץ... והוא מבין, מבין רציני.

אני: אז מה אתה אומר? יש לי סיכוי

רוברטו: אני עדיין המום... את גם כותבת מילים ומנגינה?

אני: כן, מה אתה לא מאמין לי?

רוברטו מקבל שיחת טלפון ומתנצל שהוא חייב ללכת ומבקש חתימה

אני: נו רוברטו, אתה מביך אותי

רוברטו: חתימה קטנה, מה קרה?

אני: מה אתה צריך, הילדים שלך אוספים חתימות של זמרים?

רוברטו: חתימה לאחראי משמרת בבזק, תחתמי שהייתי פה...

אני: ...........

 מכונת כביסה נקמנית!  1-12-08

מכונת הכביסה שלי בת אלף (ימים)
נמצאת איתנו כבר 3 שנים
בקצב הכביסות שהיא מכבסת
אין פלא שאת החולצות שלי לועסת
כל הבגדים יוצאים מצויין
גם הצבעוני וגם הלבן
ורק את הבגדים שלי היא מקמטת
לא מבקשת שום סליחה ואפילו לא מתחרטת
בעלי החליט שזה לא הגיוני
הוא יכניס כביסה ולא אני
וכך הימים חולפים בנעימות
הוא מכניס כביסה למכונה בלי שום עימות

היום החלטתי שאני אכניס את הבגדים
אנחנו לא משחקות במשחקי ילדים
והמכונה הנקמנית, שיא הרשע
החליטה לעצור הכל ולהודיע על הפשע
באמצע הכביסה - היא החליטה לעצור
נו... תמשיכי מכונה - הוא עוד מעט יחזור
התאפקתי לא לבעוט בה - אני צריכה עוד נזקים?
ליטפתי את הכפתורים והתפללתי לאלוקים
התכופפתי אליה - לשיחה מלב אל לב
אבל היא עוד הרעישה - להגביר את הכאב
מכונה נקמנית,  היא לא רצה להשתעל
שיצא אולי הגרב - וליבי רק התפלל

 
עכשיו הוא מתקן... ושואל בקול גדול בכוונה
תגידי... ריקי... מה קורה? מה הכנסת למכונה
ואני בלב שומרת... חכי חכי אחרי שהוא יגמור
הנקמה תגיע - נראה אז מי גיבור
הרי ערן לא יהיה לעולמים איתה
אני אבוא ואתן לה וואחד בעיטה
אחת כל כך גדולה - שיכאבו לי הרגליים
ואוסיף כמה מכות - שיכאבו לי הידיים
לא תמותי מזה - אבל אני לפחות ארגע
ונשבעת שבך אף פעם לא אגע
שולחת אור ואהבה לכל המכונות שבסביבה...
סיפור אמיתי... הוא עוד מתקן... איפה אמא הוא שואל בקול רטוב ורפה...

אל תגידי לי אישתי שאת שותה עוד כוס קפה...

**************************************************************************

עיצוב המגנט המחולק בהופעות - שתשאר לכם העצמה גם בבית...

בהמון אהבה - ריקי.

 

12-11-08 יום רביעי

היום נסעתי לתל אביב - בפקקי איילון אני שמה לב לזבוב שברח איתי אל החופש מבקעת הירדן. ישר חשבתי עליכם...
שאני יכולה לכתוב: כשפתחתי את החלון הזבוב עף לו ואני שנחשבת דאגנית כבר חשבתי עליו.
 
הזבוב מהבקעה בעיר הגדולה...
 
זיהום האויר, מסכן הקטן
המון מכוניות ויותר מידי עשן
ונגיד שזבובון שרד וסוף סוף מרגיש טוב
האם יהיה לו מעניין להתעופף באלוזרוב
ומה יהיה בשדרות רוטשילד הוא בטח לא יבין את השפה
"כאילו דה, כאילו בא, את מה זה כל כך יפה"
ואני בדיזנגוף סנטר מהרהרת לי שוב
מה יהיה לו על אותו זבובי זבוב
מחר אחרי ההקלטות אני יעשה נסיון אחרון
אולי יהיה לו שכל לחכות לי על כביש איילון.
 ואז החלטתי ממרומי גגות תל אביב
לכתוב לכם על עלילות זבובי החביב
ואני מקבלת מייל - ראיתי את הכתבה שלך בY NET יהדות
נכנסתי וקראתי - ושמחתי מאוד
עד שהגעתי לתגובות הטוקבקיסטים
עד שהגעתי לתגובות
עד שהגעתי
עד
כאן כבר לא עניין אותי הזבוב - שילך עם כל הרוחות
אני לא אחראית עליו ואם הוא ברח שילמד לחיות
 
יומני היקר!
הלוואי שאנשים רעים לא יראו את הכתבה ושלא יכתבו לי תגובות מגעילות- כי הם לא מכירים אותי בכלל.
ותעשה שהחברים שלי בקפה יכנסו לראות את הכתבה כי יש שם את השיר "אנא בכוח" - והם לא שמעו אותו עדיין.
ואני יודעת שהם ישלחו לי אנרגיות חיוביות לעבור את הטוקבקיסטים בשלום.

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3621299,00.html

 

הנ"ל זה הלינק לכתבה.
 
 
כבר מלכתוב לכם - נרגעתי (קצת).
ריקי.

***********************************************

רותי חברה טובה שלי, בעצם כמעט החברה הכי טובה שלי, אם לא הכי הכי טובה.

***********************************************

שנה טובה לכולם!!!

שבאוויר יש ריח חדש ומוכר

 

 ***********************************************************************