לפעמים לא יודעת ואולי לא אדע
לפעמים משתגעת, יותר מידי פעמים אבודה.
אני בוחרת לשכוח, משכנעת שכדאי
מאיפה יש לי כוח, לשקר לעצמי יותר מידי.
שהרוח תיקח אותי לאן שתיקח.
אני לא אחשוש, אני לא אדאג
עם כפות הידיים, אהיה מוכנה.
לחבק אותי אלי.
מתנחמת במילים, משנה משמעויות
ואין טעם לחפור שוב, לחפש באותן טעויות.
את הכיוון יודעת, אין ממה לפחד
אם אטעה בדרך, אני אדע להתמודד
שהרוח תיקח אותי לאן שתיקח.
אני לא אחשוש, אני לא אדאג
עם כפות הידיים כמו תמיד מוכנה.
לחבק אותי אלי.
כהמשך לתהליך הסרת המסיכות אני בוחרת להתמודד.
מה נשתנה הפורים הזה מכל האחרים?
שבכל הפורימים הייתי חובשת מסיכה (הכל טוב, תמיד טוב...)
ובפורים הזה אני מסירה את המסכות (וואלה, גם אני עצובה לפעמים, אתם יודעים, חיים...) חושפת את עצמי מולי
מגלה את עצמי מבפנוכו
לומדת לאהוב את מה שיש שם (אין משחקי נדמה לי)
טוב לי שיש לי אתכם בדרך.
תודה.